החלטה בתיק רע"א 10514/04

1.        זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים מ' גל, י' ענבר והשופטת א' אפעל גבאי), אשר קיבל את פסק הדין שניתן על-ידי בית-משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ב' כהנא).

           המבקשים הם פלסטינים, תושבי רצועת עזה, אשר נפגעו בשבע תאונות דרכים שונות שאירעו בשטח רצועת עזה בשנים 1992 - 1993. בכל התאונות היו מעורבים כלי-רכב המבוטחים על ידי המשיבה 1. תביעותיהם של המבקשים הוגשו לבית-משפט השלום מספר ימים לפני חלוף שבע שנים ממועד קרות התאונות.

2.        בית-משפט השלום בירושלים דחה את תביעת המבקשים מחמת התיישנותה. קביעתו נסמכה על סעיף 4 לצו מפקד האזור בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (רצועת עזה) (מספר 544), תשל"ו-1977, המחיל על תאונות דרכים ברצועת עזה את הוראות סעיף 68 לפקודת הנזיקין האזרחיים, 1944 (להלן: הצו). לפי הוראת סעיף זה, תקופת ההתיישנות לתביעות נזיקיות תועמד על שנתיים. בית-המשפט ציין, כי אמנם בעבר נחלקו הדעות לגבי תקופת ההתיישנות שיש לקבוע במצבים כדוגמת המקרה של המשיבים, אך סוגיה זו הוכרעה באופן ממצה בע"א 6860/01 חמאדה נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד נז(3) 8 (להלן: עניין חמאדה), שם הועמדה תקופת ההתיישנות על שנתיים. בית המשפט אף דחה את טענות המשיבים לגבי היעדר חוקיותו של צו מפקד האזור, פגיעתו של הצו בעקרון השוויון בין תושבים השטחים לתושבי ישראל, והיעדר תחולתו של עניין חמאדה על עניינם מאחר שהתאונות בעניינם אירעו לפני מתן פסק הדין. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה גם הוא את טענות המשיבים בהתבסס על כך שהרוב המכריע של הטענות שהועלו על ידי המערערים נדון והוכרע בעניין חמאדההאמור.

3.        בבקשת רשות הערעור שבפנינו, שבים המבקשים וטוענים כי טעה בית-המשפט קמא משקבע כי תקופת ההתיישנות בתביעותיהם הנה בת שנתיים ומשדחה את התביעות מחמת התיישנות. הם מוסיפים, כי על בית המשפט קמא היה להכריע בשאלה האם הצו הינו בבחינת דין פנימי או דין זר, בשל חשיבותה של השאלה הזו לתביעתם. עוד מוסיפים המבקשים כי בית המשפט שגה בפרשנותו של הצו וכי הוא אינו חוקי. המשיבים טוענים מנגד, כי טיעוניהם של המבקשים כבר נדונו בפרשת חמאדה, וכי קביעת תקופת התיישנות מקוצרת בצו מבוססת על אבחנה בין התנאים בישראל לתנאים הרלוונטיים בשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה. 

           לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

4.        כפי שקבעו בתי המשפט השלום והמחוזי, הסוגיות שהועלו בבקשת רשות הערעור נדונו והגיעו לכלל מיצוי מלא בעניין חמאדה. משהוכרעה הסוגיה איני רואה טעם להידרש אליה פעם נוספת במסגרתו של הליך זה. הטענה היחידה לה אין מענה ישיר בעניין חמאדה היא הטענה לפיה הצו פוגע בעקרון השוויון וסותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אין בה במקרה זה כדי להועיל למבקשים. המבקשים לא הוכיחו כנדרש כי טעמים של שוויון מהותי מחייבים לקבוע תקופת התיישנות זהה לתאונות דרכים בישראל וברצועת עזה; הם גם לא התייחסו אל השוני הרלבנטי בין אפשרויות הבירור של עובדות התאונה בישראל וברצועת עזה, ואף לא הוכיחו כי מידת הפגיעה הנטענת עולה על הנדרש. בית המשפט המחוזי מצא, ובדין כך מצא, כי תחולתו של פסק הדין בעניין חמאדה היא רטרוספקטיבית, וגם בקביעה זו אין להתערב. בנסיבות אלה, לא הונחה תשתית להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

           בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים ובשכר-טרחת עורך-דינם בסך 10,000 ש"ח.

           ניתנה היום, כ"ז בחשוון התשס"ו (29.11.05).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: